בעונות מסוימות, פחות יכול להיות הרבה יותר.
כשאני מסתכל אחורה על השנים האחרונות, אני חושב על תקופות שבהן היו מספיק החלטות לקבל. התחלת עבודה חדשה. הקמת משפחה. מעבר למקום חדש. בתקופות אלו, ההחלטה על איזה גלשן לגלוש הייתה החלטה שבחרתי לא לקבל.
יש עונות בהן יש מספיק פניות מנטלית להתנסות בגלשנים חדשים, לנסות סידורי חרבות שונים, ולהיות אובססיביים לגבי הציוד. אבל יש עונות אחרות שבהן הגלישה הופכת למשהו אחר. פחות חידה שצריך לפתור ויותר מדיטציה. דרך לנקות את הראש במקום למלא אותו בשאלות נוספות.
היופי בחיים הוא שהם מורכבים מעונות.
בחלק מהעונות יש לך קוויבר של שלושה גלשנים. באחרות, קוויבר של גלשן אחד.
מחקרים הראו שילדים שמקבלים פחות צעצועים הופכים לעיתים קרובות ליצירתיים יותר. אני חושב שיש שיעור דומה בגלישה. רכיבה על גלשן אחד לתקופה ארוכה מכריחה אותך לחקור יותר אפשרויות. במקום לתהות איזה גלשן מתאים לתנאים בחוץ, אתה מתחיל להבין איך לגרום לגלשן שלך לעבוד בתנאים הקיימים.
אתה מבלה פחות זמן במחשבות על ציוד ויותר זמן במחשבה על איפה לגלוש, איך למקם את עצמך ואיך לגשת לגל. אתה הופך ליצירתי יותר עם הגלשן שיש לך, במקום לחפש גלשן אחר.
אני זוכר שחתרתי לפיק בימים בהם הגלים היו גבוהים יותר ממה שהייתי מעדיף עבור הגלשן שלי. אבל בגלל שהכרתי אותו כל כך טוב, יכולתי לתפוס גלים מוקדם יותר ובביטחון רב יותר. כמה מהסשנים האלה הניבו בסופו של דבר את הגלים הטובים ביותר שתפסתי אי פעם.
השגרה הפכה לפשוטה. לקום בבוקר, לבדוק את הים, לקחת את אותו הגלשן ולצאת.
בימים מסוימים הים היה בגובה 1-2 פיט ומבולגן. בימים אחרים הוא היה בגובה 4-6 פיט ועבד אש. הסתבר שהגלשן היה כיף בכל המצבים.
צמצום החלטות בכל מקום שאפשר יכול להיות מתנה במהלך עונות שבהן שאר החיים דורשים יותר מהפניות המנטלית שלך.
עבורי, העונה הזו עברה על גלשן Chilli Mid Strength באורך “8’6.
ארוך מספיק כדי לתפוס גלים קטנים. אבל לקיחת צעד אחורה לכיוון הזנב אפשרה לו להתמודד עם גלים טובים במפתיע, לצייר קווים נקיים ולהיכנס חזק לביצועים כשהגלים הופיעו.
מה שהתחיל כפשרה הפך לתזכורת: לפעמים החופש שאנחנו מחפשים לא נמצא בלהחזיק יותר אפשרויות. הוא נמצא בלהחזיק פחות.
Leave a comment